טוב, אפשר להגיד שדברים מתחילים לזוז. בעקבות הטורים שלי קיבלתי טלפון מבחור בשם אורן שבת, שאוהב את תחום ה-MMA ומנסה לפתח אותו בארץ. הוא קרא שאני מסתובב ברכבות הרבה שעות ולכן החליט להזמין לי חדר בבית מלון עד הקרב, בדיוק חמש דקות מהמקום שבו שאני מתאמן. עשה לי את החיים קלים יותר, תודה לך אורן!!!

הבן שלי אביב הצטרף אלי ביום חמישי האחרון, הוא סיים לימודים והחלטתי להטיס אותו אלי כדי לעזור לי בהכנות, וגם לעזור לו בהכנות לתחרות ג'יו ג'יטסו שהוא משתתף בה בחודש יולי בלאס וגאס, "אמריקאן נשיונל".

אביב נחת בערב, ובשעה 8:00 בבוקר כבר היינו באימון ג'יו ג'יטסו. זה הרגיש אחרת לגמרי כשהבן שלי לצדי. לאחר האימון יצאנו לאטלנטיק סיטי, שם נערך אירוע קרבות מקומי בו מאמן ה-MMA שלי, טרי גולד, מעלה מישהו לקרב. נסענו אביב, החבר שלי ג'קי שמאוד עוזר לי כאן ואני. היה נחמד, עבדנו על שיווק הקרב שלי ואפשר להגיד שהלך יפה.

חזרנו לניו יורק בשבת בערב, ובראשון בוקר קמנו לחוויה הכי מטורפת שהייתה לי בחיים: המצעד הישראלי בניו יורק. למצעד הגעתי דרך חבר מפיק הוליוודי בשם דני A, כולם מכירים אותו בארץ ובעולם, הוא הפיק סרטים כמו "מועדון לייף", "הולי רולרס" ועוד. דני הכיר לי את הרב הראשי בקהילה היהודית, שחיבקה וקיבלה אותי בידיים פתוחות.

הגעתי למצעד כאורח כבוד של הרב, כלוחם ה-MMA הישראלי. הגענו לשדרה החמישית, והכל סגור עם משאיות מלאות חול, משטרות ואלפי יהודים חוגגים. כשהגעתי, קיבלתי סרט "אורח כבוד" שנקרא גרנד מארשל. אל האירוע הגעתי עם כל הקבוצה שלי: ג'קי, יובל, הילדים של ג'קי, הבן שלי אביב, החברים נבו ואולג, כשכולם לבושים בחולצות וכובעים עם הכיתוב "גוזלי". התחלנו את הצעדה וזה היה טירוף, כל כמה דקות אומרים את השם שלי ברמקול ואנשים קוראים לי. הילדים שלנו זרקו חולצות שלי לקהל ועוד שלושה חברים חילקו פליירים של הקרב שלי.

אלפים צועקים לעברי, מי היה מאמין? אני צועד כאורח כבוד בשדרה החמישית בניו יורק ומנופף לאנשים. העוצמה והכוח, הגודל של הדבר הזה, אי אפשר להסביר אותם במילים. לפחות לא אני.

בארץ עושים לי טובה כשעושים עליי כתבה, ופה בניו יורק אני מייצג את ישראל. פה בניו יורק אני לוחם ישראלי.

קשרתי את הדגל שלנו כמו גלימה וצעדתי כמו גיבור על, מנופף לילדים לשלום ולוחץ ידיים לקהל. כמובן שהיו שם גם שונאי ישראל, כמו בכל פעם. את הקבוצה פלסטינית שצרחה "שחררו את פלסטין" אני עוד יכול להבין, הם גדלו על שנאת יהודים כל החיים שלהם. אבל חרדים – מבוגרים, צעירים וילדים עם דגלים ושלטים נגד ישראל שצורחים "בוז" – את זה אני לא מבין. ואז קפצה לי מחשבה, זו הסיבה מדוע עם ישראל נראה ככה. הקנאה אוכלת את כולם, חצי מדינה רבה עם החצי השני. איך יכול להיות שאני הולך לייצג את ישראל בעולם, וחבר שולח לי צילום מסך של היריב שלי באחת הרשתות החברתיות ובתגובות ישנה אחת של ישראלי שרושם ליריב שלי "בהצלחה אח שלי". רק עכשיו אני מבין שאם היינו עם מגובש, אם היינו מפרגנים אחד לשני, לא היה אפשר לעצור אותנו בשום תחום.

אבל אף אחד לא ייקח ממני את החוויה שאני עובר כאן. כל זאת עבור מטרה אחת: 24 ביוני בלאטור 180 ואני במרחק קצר מהמטרה.

המצעד נגמר בהצלחה גדולה. חילקנו מעל 3,000 פליירים, וחילקנו מעל 200 חולצות וכובעים. התוצאה: הגוזל השתלט על ניו יורק….

האמת, הטור הזה היה אמור להיות על הפרעות אכילה של ספורטאים, אבל חכו לשבוע הבא. מה שעברתי היום, אני בספק אם אעבור עוד פעם בחיים שלי.