פטנט ניתן על ידי המדינה לכל מבקש והוא למעשה זכות משפטית הניתנת לזמן מוגדר. הוא ניתן עבור המצאות חדשות בתחום של מוצרים, טכנולוגיות, תוכנות ייחודיות, תהליכי ייצור וכדומה. ביסוד כל המצאה קיים הרעיון של הבאת משהו חדשני, מועיל ניתן לשימוש תעשייתי ובעל התקדמות המצאתית. ללא כל אלו הוא לא יוכר כפטנט. הוא מוכר מהתאריך הראשון שבו הוא הוגש במדינת האם. ניתן להמשיך ולהגישו במדינות שונות בעולם, ומטבע הדברים, במדינות החשובות: ארה"ב, האיחוד האירופאי, סין, יפן ועוד.

רישום פטנט נעשה לאחר עריכתו. תהליך ההכנה נעשה בעבודה משותפת של הממציא ויועצים משפטיים וטכנולוגיים מהתחום. הניסוח חייב להיות מדויק ומוקפד, ויחד עם זאת, משפטי, וזאת כדי לאשר אותו וכדי שיהיה ניתן להבינו. יש חשיבות לבדיקה ראשונית ולוודא שהוא אינו דורך על פטנט אחר, על מוצר דומה הקיים בשוק וכדומה. עורך הפטנטים יכול ללוות את היזם בהמשך הדרך כולל סיוע ברישומו במדינות אחרות בעולם. הייעוץ המקיף חיוני מאוד ומומלץ לקבל שירות מעורך פטנטים בעל מוניטין.

את הפטנט יש לערוך היטב מבחינה טכנית ומשפטית. התוכן חייב להיות מובן לכל מי שאמור להשתמש בו, הניסוח המשפטי נועד למצבים בהם מנסים להעתיק אותו ואז יש צורך להגן עליו בבית משפט. הכנתו נעשית על ידי עורך פטנטים אשר למד את התחום והמוסמך לעסוק בו. חשיבות רישום וטיפול בפטנט גבוהה מאוד מאחר והוא מהווה סוג של נכס שעשוי להניב להוגיו כסף רב. כל תקלה ברישום, באי תשלום דמי החידוש השנתיים ועוד עלולה להביא לכך שהוא ייפסל או שתוקפו לא יישמר וחבל.

בישראל קיים חוק פטנטים שהוחל ב1967 ומטרתו היא הסדרת המקצוע מבחינה חוקית. קבלת הרישיון מותנית בתואר מדעי או הנדסי במוסד להשכלה גבוהה, בעיסוק במקצוע במשך 3 שנים לפחות, וכן, בהתמחות של שנתיים לפחות במשרדי עורכי פטנטים, ברשות הפטנטים או במחלקת פטנטים של מפעל תעשייתי. ההסמכה ניתנת לאחר שעומדים במבחני רישוי של רשות הפטנטים, המדגמים וסימני הסחר. עורך הפטנטים חייב להיות בעל תושבות ישראלית על מנת לקבל אפשרות לעסוק במקצוע בישראל.

צילום: pixabay