כידוע, התורה אינה ספר מעשיות. כל דבר שהיא מספרת אמור לשמש הוראה ולימוד לדורות הבאים, ובמיוחד סיפורי האבות שעליהם אמרו חז"ל: "מעשה אבות סימן לבנים".
מאת הרב מאיר אבוטבול
"ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק" (בראשית כ"ה, י"ט).
הפסוק הפותח את פרשתנו מעורר את תמיהתם של פרשני התורה. שואלים פרשני התורה: לאחר שכבר נאמר כי יצחק הוא בן אברהם, לשם מה מוסיפה התורה ואומרת "אברהם הוליד את יצחק?"
רש"י מביא את התירוץ המופיע בגמרא ובמדרש: "על ידי שכתב הכתוב יצחק בן אברהם, הוזקק לומר אברהם הוליד את יצחק. לפי שהיו ליצני הדור אומרים – מאבימלך נתעברה שרה, שהרי כמה שנים שהתה עם אברהם ולא נתעברה הימנו. מה עשה הקב"ה? צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם. והעידו הכול – אברהם הוליד את יצחק. וזהו שכתב כאן יצחק בן אברהם, שהרי עדות יש שאברהם הוליד את יצחק".
לפי פירוש זה, בא הפסוק לציין לפנינו את ההוכחה החד-משמעית שיצחק אכן היה בנו של אברהם, שכן מראה פניהם היה דומה להפליא, עד שהכול ראו כי "אברהם הוליד את יצחק".
מדרש נוסף מסביר זאת בדרך אחרת: "יצחק נתעטר באברהם ואברהם נתעטר ביצחק". כלומר: התורה מבקשת לומר, כי יצחק היה מציג את עצמו כ"יצחק בן אברהם", מכיוון שהתפאר באברהם אביו; ואילו אברהם היה מתפאר בבנו יצחק – "אברהם הוליד את יצחק".
התורה, כידוע, אינה ספר מעשיות. כל דבר שהיא מספרת אמור לשמש הוראה ולימוד לדורות הבאים, ובמיוחד סיפורי האבות. מהי אפוא ההוראה שעלינו ללמוד משני ההסברים הללו? יש מכנה משותף לשני ההסברים: שניהם עוסקים בדברים שאינם יכולים להיות מובנים בדרך הטבע. סיפור לידתו של יצחק הוא נס נפלא ביותר. על פי דרך הטבע לא היו אברהם ושרה יכולים עוד ללדת ילדים. לא רק מבחינת גופם הגשמי היה הדבר בלתי אפשרי, כדברי חז"ל, אלא גם המזלות העליונים הראו שאין להם כל אפשרות ללדת בן.
גם העובדה שאברהם היה יכול להתפאר בבנו, אינה יכולה להיות מוסברת באופן פשוט וטבעי. הלוא אברהם היה מושלם במידותיו ("אחד היה אברהם"), וקשה להעלות על הדעת שלמות גדולה עוד יותר. במיוחד כאשר מדובר בהשוואה לעומת הדור הבא, שמטבע הדברים אמור להיות נחות יותר מהדור הקודם, שכן יש ירידת דורות. והנה במקרה זה, למרות גדולתו המופלגת של האב, עדיין יש לו במה להתפאר בבנו.
זוהי אפוא ההוראה שאנו יכולים להפיק מעניין זה: אל לנו להתפעל יתר על המידה ממגבלות הטבע. לגבי יהודי אין דבר שהוא בלתי אפשרי, לא רק במישור הרוחני אלא גם במישור הגשמי. הואיל והיהודי קשור בקשר עוצמתי עם הקב"ה, אין לו שום הגבלות ובכוחו לעשות גם את הדברים המופלאים ביותר, בגשמיות וברוחניות.
אם יהודי מעורר את כוחותיו הגשמיים ויוצא מהנחה בסיסית איתנה, שכל ההפרעות של הגוף והנפש הבהמית אין בכוחן למנוע ממנו לעשות את רצון קונו – כי אז הוא מתעלה לגמרי מעל מגבלות הטבע, ויכול לחולל "ניסים", הן בעניינים רוחניים והן בעניינים גשמיים.
משיחת הרבי שליטא מליובאוויטש מלך המשיח.
