הנשים ניצלו את כישרונן המופלא בטוויית צמר מעל גבי העזים כדי להשביח את התרומות למשכן, אף על פי שלא נצטוו על כך.
מאת הרב מאיר אבוטבול, מנהל בית משיח חב"ד בת ים
וכל הנשים אשר נשא לבן אותנה בחכמה טוו את העזים (שמות ל"ה, כ"ו)
השבת אנו קוראים בתורה על זריזותם של בני-ישראל, ושל הנשים במיוחד, בהבאת התרומות למשכן. אחת האומנויות המיוחדות ביותר של הנשים הייתה הטווייה של שער העזים (שממנו ארגו יריעות לכיסוי המשכן). נאמר בפסוק, כי הנשים "טוו את העזים", ומפרש רש"י: "מעל גבי העזים טווין אותן". כלומר, הנשים טוו את הצמר בעודו מחובר אל העזים, עוד בטרם גזיזתו!
זו הייתה אומנות מיוחדת של הנשים, שהן אפילו לא נצטוו עליה. הן עשו זאת מעצמן, מתוך רצונן לתרום מהמיטב ומהיפה ביותר למען משכן ה'. בכך הועילו תועלת כפולה: העלו את דרגת התרומה, והשביחו את הטווייה.
טוויית הצמר על-גבי העיזים העלתה את ערכה הרוחני של התרומה. הנשים ידעו, שהתרומות לבניית המשכן הן כמו קרבן לה', וקרבן ממין החי חשוב יותר מאשר קרבן ממין הצומח. לכן הביאו את החוטים הטוויים בעודם מחוברים לעיזים ויונקים מהן, שכן אז נחשב הצמר לתרומה ממין החי.
הנשים התאמצו לעשות זאת גם מתוך רצונן, שתרומתן תהיה המשובחת והמעולה ביותר. ואכן, הטווייה על גבי העזים היא משובחת הרבה יותר, משום שהשערות המחוברות לבהמה ויונקות ממנה, רכות ולחות יותר (על כל פנים פחות קשות מכפי שהן אחרי הגזיזה) ומשביחות את הטווייה.
מהנשים חכמות-הלב הללו עלינו להפיק לקח נצחי: הן ניצלו את כישרונן המופלא, בטוויית צמר מעל גבי העזים, כדי להשביח את התרומות למשכן – אף על פי שלא נצטוו על כך. כך אף אנו: אם יהודי חונן בכישרון מיוחד מאת הקב"ה, עליו לדעת, שכישרון זה לא ניתן לו רק למען התפתחותו האישית, אלא בעיקר כדי שינצל אותו לעבודת ה', כדי שיעשה מהעולם 'משכן' לשכינה. עליו לנצל את כישרונו להוספת קדושה בעולם ולהפיכת העולם ל'דירה' לה'.
לא רק לגבי כישרונות כך, אלא גם לגבי נכסי האדם: אם יהודי זוכה לפרנסה יתרה ולשפע גשמי, עליו לזכור, שהקב"ה העניק לו זאת כדי שירבה בצדקה וינצל את אמצעיו המיוחדים לבניית 'משכן' לה'.
זאת ועוד: חריצותן המיוחדת של הנשים בטוויית העזים גרמה להקדמת אריגת היריעות לפני עשיית הקרשים. הסדר הרגיל נשתנה כאן, בעקבות המעשה המיוחד שעשו הנשים. אחת הסיבות לכך הייתה, כדי למנוע צער בעלי-חיים מהעזים, שהצמר הטווי הטריד אותן. (ואף אם תאמר שגם הטווייה עצמה על גבי העזים גורמת צער – מובן שאין בזה איסור מכיוון שהדבר נעשה לצורך כו' (ראה שולחן ערוך אדמו"ר הזקן חלק חושן משפט הלכות עוברי דרכים וצער בעלי-חיים סוף סעיף ד2).
ומכאן הוראה: אם בגלל צער בעלי-חיים שינה הקב"ה את סדר עשיית המשכן, קל וחומר שחייבים לעשות הכול כדי למנוע צער מיהודי. כשרואים יהודי שחסר לו דבר מה – גשמי או רוחני – יש 'לשנות מהסדר' ולפעול כדי לעזור לאותו יהודי ולהשלים את החסר לו.
מעובד משיחת הרבי שליט"א מליובאוויטש מלך המשיח.
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.
