שי פרדו, בן 43, נשוי ואב לשניים (ועוד אחד בדרך), מנהל את המכון לאמנות בעיר מזה 15 שנה. הוא גם אוצר הגלריה במכון, יו"ר אגודת אמני בת ים, מנחה בצילום במכון אבני ואמן רב-תחומי בפני עצמו. ראיון מרתק על צדה האמנותי של בת ים, על תושביה היוצרים ועל שאלת השאלות – האם באמת אפשר להתפרנס מאמנות?

שי, מתי ידעת שתעסוק באמנות? 

"אף פעם לא ידעתי וגם היום אני לא ממש יודע. אני פשוט פועל ויוצר והסביבה מגיבה ומגדירה".

שאלה שבטוח תעניין את קוראינו, ניתן בכלל להתקיים מאמנות?

"למען האמת זה קצת בעייתי. בזמן האחרון הבנתי שישנם שלושה מסלולים של אמנים שורדים: אמנים שמגיעים ממעמד כלכלי מבוסס, כאלו שלא צריכים לדאוג לפרנסה וכך הם יכולים ליצור; אמנים שאין להם מה לאכול, אבל דחפים לא מוסברים דוחפים אותם ליצור יום יום והם פשוט יוצרים, גם אם זה אומר שהם ישנים ברחוב בלי אוכל;.אמני פרווה, אמנים שעובדים למחייתם משעות הבוקר, ואחר הצהרים או בסופי שבוע, בזמנם הפנוי, הם יוצרים. קשה מאוד להתפרנס מאמנות, יש מספר אמנים מאוד מאוד קטן בעולם שכן מצליח. השאר אוחזים בשיניים ומחכים יום יום בסטודיו לקונה שיגיע. בדרך כלל יגיע אוצר, אספן או סתם מישהו נחמד שיעשה לך בלגן בסטודיו וילך בלי לקנות כלום, או כאלו שיחפשו יצירת אמנות מקורית במאה שקלים".

כמנהל המכון לאמנות בבת ים, כיצד מעלים את האמנות למודעות התושבים?

"מידי פעם המכון ומספר אמנים מאגודת אמני בת ים יוצאים לשטח, מציבים קני ציור באחת הנקודות בעיר, אפילו מביאים חומרי רישום, ומאפשרים לתושבים לרשום ולצייר את הנוף. אנו יוזמים הרצאות של אמנים אורחים במכון, תערוכות מדי חודש בגלריה ומפגשים עם האמנים".

השלכות | עבודה של שי פרדו

יש לדעתך הערכה לאמנות בבת ים? כמה העיר מחוברת לאמנות?

"כן, בהחלט, רואים את זה בתגובות ובשיתופי הפעולה בפעילויות שאנו עושים ברחוב, בגלריה ובסדנאות. העיר מאוד מחוברת לאמנות, במיוחד מאז השינוי הגדול שעבר על מערכת החינוך בעיר. פתאום כולם יוצרים, מציירים, מנגנים, מפסלים, כותבים ומשחקים".

מה אתה עושה במסגרת עבודתך כיו"ר איגוד האמנים בבת ים? 

"תפקיד יו"ר האגודה הוא קודם כל להחזיק את האגודה. כיום יש באגודה כ-300 חברים יוצרים, אמנים שרובם מתגוררים בבת ים. חלק גדול מאוד מהאמנים אינו יודע לייצג את עצמו כאמן או להציג את יצירותיו ורעיונותיו. אני נתקל בהרבה אמנים טובים שלא יודעים לעשות זאת והם נופלים בפרזנטציה הראשונה שלהם. כאן האגודה נכנסת, מסייעת ועוזרת להם להציג את הדברים נכון".

איך שיתוף הפעולה שלך עם העירייה?

"המכון לאמנות עבר לפני חמש שנים לניהול החברה לתרבות פנאי וספורט, ומאז הדברים הרבה יותר מסודרים ומאורגנים. קיבלנו טיפים מקצועיים ממנכ"ל החברה אריה ללוש ששינו את נקודת המבט לטובה, וגדלנו. הקשר עם עיריית בת ים תמיד היה טוב, ראש העיר יוסי בכר הוא איש תרבות, קשוב לאמני העיר ולצרכי האמנים והתלמידים, מגיע לפתיחות של תערוכות ותמיד שואל איפה אפשר או צריך לעזור ולסייע".

יצא לך לגלות כישרונות?

"בת ים עמוסה בכישרונות, מאז ומתמיד. זה לא שאני גיליתי אותם, פשוט יצרתי איתם קשר תוך כדי הפעילות שלי בעיר ובמכון והם הגיעו אלינו, לשתף איתנו פעולה, להופיע ללמוד ולהתנדב. רבים מהם היו ממש צעירים, תלמידי תיכון או מתבגרים, והיום הם אמנים גדולים, במאים, מוזיקאים, כותבי תסריטים, ציירים ומעצבים".

עיוותי השלום | עבודה של שי פרדו

כיצד אתה מסכם את השנה החולפת?

"השנה הייתה סבירה, היו לנו כ-300 לומדים בסדנאות הציור, קדרות, פיסול, צילום, גילוף בעץ, ויטראז' וצורפות. חלק מהם קיבלו השנה תעודות בתערוכת סוף השנה של תלמידי המכון. הצגנו שש תערוכות בגלריה והיו לנו כחמישים ביקורים של קבוצות שונות שבאו לראות ולהכיר את פעילות המכון".

איזה פרויקט בוער בך לקראת השנה החדשה?

"היו כמה, אחד מהם הגשמנו ממש לאחרונה, שיפוץ הגלריה ברמת גימור מוזיאלית. עכשיו יש לאמני בת ים חלל מרשים להציג בו. הפרויקט הבוער הוא הפקת תערוכת 'למה אתה שונא אותי?', תערוכה שעוסקת בגזענות ונושאת מסר חשוב".

מהו המקום האהוב עליך בעיר?  

"שאלה קצת קשה, אין לי מקום ספציפי. יש לי מקומות וכל מקום הוא עולם וכל מקום הוא שונה – מהליכה במצבה והחוויה התיאטרלית של האנשים ברחוב, אל המעבר החד פתאום לחוף הים והשמש המסנוורת מול הגולשים, הרוח והחופש, העלייה לגבעה ברמת יוסף, אזור התעשייה, רמת הנשיא, עמידר. אני יכול לומר רק דבר אחד: האנשים והצבעים".

מהי שבת מושלמת עבורך? תאר לנו.

"שבת מושלמת היא שבת עם אשתי, הילדים והמשפחה. ביומיום אני עסוק מהבוקר עד הלילה, ולכן את סופי השבוע אני מקדיש רק להם והם לי, בים, בטיולים, בסרט טוב, בביקורים ובלהיות יחד".

אם לא היית אמן, במה היית עוסק?

"זו שאלה שאני שואל את עצמי בזמן האחרון יום יום, מכיוון שמאמנות והתנדבות בעמותה אי אפשר לפרנס משפחה. לצערי התחלתי לחשוב ולבדוק עם חברים על אופציות העסקה, יש כל כך הרבה אפשרויות. בכל מקרה תפקידים עם ראש גדול, עשייה ויצירה תמיד מושכים אותי יותר".

אם היה לך תקציב בלתי מוגבל – מה הדבר הראשון שהיית עושה?

"מקים בית חולים ציבורי לחיות".

האם לדעתך יש גבולות לאמנות? היית מציג יצירה שמתריסה בבוטות נגד ראש העיר או פוליטיקאים מקומיים?

"דעתי האישית היא שאסור שתהיה, אם שמת גבולות בתהליך היצירה או ביצירה עצמה, הדבר מבטל את התהליך ואת היצירה. עם זאת, ככל שזה גובל בעניין מוסרי, פוגע או מעליב אז חשוב להימנע על מנת לא לפגוע, שהרי כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים. לכן תמיד צריך להיות בדיאלוג, בהידברות ובתקשורת ולשאוף לבאלאנס".