בחודשים האחרונים נחשפנו כולנו אל מחאת הנכים, אשר עלתה לכותרות בעיקר בגלל חסימות כבישים ברחבי הארץ.

אחת הפעילות המרכזיות בקבוצת "הנכים הופכים לפנתרים" – הדורשת את העלאת קצבת הנכים לשכר מינימום בפעימה אחת – היא איריס זיגדון מבת ים, המרותקת לכיסא גלגלים בגלל מחלת הפוליו ונתמכת במטפלת סיעודית 24 שעות ביממה. היא בת 66, גרושה ואם לשלושה ילדים, שניים חיים עמה.

"אנחנו רק רוצים לזעוק את זעקתנו כדי שהציבור יקשיב לנו וימחה איתנו, ככה אולי הממשלה תקשיב לנו", היא מסבירה בראיון מיוחד. "אנחנו רוצים להיות כמו כולם. הכנסת אישרה השבוע העלאה של שכר המינימום ל-5,300 שקלים בשנת 2018, אבל חולי פוליו לא יקבלו העלאה. נכים שנכנסו אל גיל הפנסיה לא יקבלו. עיוורים לא מקבלים, אוטיסטים לא מקבלים, חולי נפש גם לא מקבלים – ועל זה אני נלחמת. קצבה לנכה 100% כמוני היא 2,342 שקלים, מי יכול להתקיים מסכום כזה?"

חסימת נמל אשדוד | צילום: ורדית גולדנר

לדברי זיגדון, "עבור מטפלת אני מקבלת 5,000 שקלים מהמדינה ומכיסי אני מוציאה כל חודש עוד 4,000 שקלים. בחודש דצמבר מעלים למטפלת את השכר ב-300 שקל, מאיפה אני אמורה להביא את הכסף הזה? אני לא עובדת ומתקיימת מקצבה, כי אם אעבוד יקצצו לי אותה. אני אוספת בקבוקים ועליהם במכולת נותנים לי כמה גרושים. כל חודש הוא מאבק. יש נכים שצריכים לבחור בין קניית אוכל לתרופות, למה זה מגיע לנו? אני לא ביקשתי להיות נכה, גם לי מגיע לחיות כאן בכבוד למרות שאני יושבת בכיסא".

למעלה מחצי שנה שחברי קבוצת "הנכים הופכים לפנתרים" חוסמים את כבישי הארץ. השבוע למשל הם חסמו את הכניסה לנתב"ג ואת את צומת ביל"ו. יחס הנהגים אליהם הוא אמביוולנטי, חלקם מבינים את המחאה ותומכים בה, חלקם כועס על העיכוב בדרכו אל העבודה או הביתה. "אם לא נכאיב למדינה הזאת בצורה קשה, אז לא יקרה כלום", היא אומרת. "אנשים יודעים בכלל ממה אנחנו חיים? כמה קשה לשרוד? יודעים כמה נכים מתאבדים? מה אנחנו מבקשים? בסך הכל לחיות כאחד האדם. אנחנו לא עושים את החסימות מתוך רוע, אנחנו מבקשים מהציבור שיתמוך בנו. אתם יוצאים לרחוב בגלל קוטג' ובגלל טבעונות וחיות, אבל אפשר ורצוי לצאת לרחוב לתמוך גם בנכים שנלחמים מלחמה צודקת כי מקצבת נכות אי אפשר לחיות. אני קוראת לציבור הנכים – עלו לירושלים, יש לנו אוהל ליד הכנסת, קחו חלק במחאה של כולנו, השינוי יעזור וישפר את חיינו".

צילום: ורדית גולדנר