שלושה שבועות אחרי שהוענק לה "מפתח העיר", מנהלת בית הספר שז"ר הפורשת חנה דלאון מסכמת בראיון מיוחד 38 שנות עשייה חינוכית ובהן 19 שנים כמנהלת שז"ר. היא נשואה לאבי, בנקאי לשעבר, ואם לשלושה ילדים, שניים מהם למדו בשז"ר תחת ניהולה. היא סבתא לשני נכדים ואחות למורה למתמטיקה מוערכת באורט מלטון בעיר.

"אני בת העיר", היא מספרת, "למדתי במערכת החינוך של בת ים (יסודי – 'נחשונים' ו'יד מרדכי', תיכון 'רמות') ואת התשוקה והרצון לעסוק בחינוך קיבלתי מבית הוריי ששניהם היו אנשי חינוך מדהימים. אמי זהבה ז"ל הייתה גננת ותיקה ואהובה בעיר ואבי עובדיה ז"ל היה ממלא מקום ראש העיר ומחזיק תיק החינוך. משניהם ירשתי את אהבת האדם ואת הרצון לעצב ולהשפיע על הילדים והנוער. למדתי בסמינר הקיבוצים ולאחר מכן באוניברסיטת ת"א והוצאתי תעודת הוראה במתמטיקה, אך המדעים משכו אותי יותר. כשהייתי ילדה רציתי להיות חוקרת במכון ויצמן, אך אני מאושרת שהחיים הובילו אותי לעסוק בחינוך והוראה, כי הבנתי שזה היה ייעודי".

38 שנים זה המון זמן. כיצד שז"ר שינה את פניו?

"במהלך כל שנות הניהול שלי בית הספר עבר שינויים מהותיים שגרמו לכל שנה להיראות שונה מקודמתה: התחלתי כמנהלת תיכון ארבע שנתי ממיין שקיבל אוכלוסיית תלמידי כיתות ח' בציונים גבוהים, בשנת 2002 פתחתי חטיבת ביניים צומחת והפכתי למנהלת מקיף כשבמקביל התקיים התיכון הקודם והחלה לפעול חטיבת הביניים שקלטה אוכלוסיית תלמידים הטרוגנית. היום שז"ר הוא בית ספר מקיף גדול הנותן מענה לאוכלוסיות תלמידים מגוונות".

מה הכי היה חשוב לך ללמד?

"בכל שנותיי כמנהלת היה לי חשוב להוביל את התלמידים לתעודת בגרות מלאה ואיכותית, ולצד זה להעניק להם ערכים בהם אני מאמינה: כבוד לכל אדם תוך קבלת השונות, עזרה ותרומה לקהילה, אהבת המולדת, לנהוג בצורה מוסרית וסובלנית, לפתור מחלוקות בדרכי שלום ולא לנהוג באלימות מכל סוג, ולהאמין בעצמנו וביכולות שלנו. תמיד עודדתי את הצוות והתלמידים לשאוף למצוינות ולא להסתפק בבינוניות. למזלי היה איתי צוות מורים מעולה, ההולך בדרך זו ומרעיף על התלמידים המון חום, אהבה וכל אלה תוך שימת גבולות ברורים".

ספרי על תלמיד או תלמידה הזכורים לך במיוחד.

"תמיד השתדלתי להעניק לתלמידים והצוות תמיכה ופרגון, אך כאבתי כאשר ניתנו לתלמיד הזדמנויות חוזרות ונשנות לשפר את תפקודו בבית הספר והוא לא ניצל הזדמנות זו ולבסוף נשר. יש לי דוגמה של תלמיד כזה שניסיתי מאוד להשפיע עליו אך לא הצלחתי. היום הוא חייל ומקפיד כל שנה לבקר בביה"ס ולומר כמה ביה"ס משמעותי עבורו אפילו שלא סיים בו את לימודיו".

דלאון עם ראש העיר יוסי בכר ומחזיקת תיק החינוך אסתר פירון, מקבלת את מפתח העיר

מה ההחלטה שאת הכי גאה בה כמנהלת?

"לפתוח את חטיבת הביניים כבר באגד הראשון ולהיות הנחשון, יחד עם אורט מלטון, למהלך כל כך משמעותי ששינה לחלוטין את פני בית הספר. מהלך זה איפשר לצוות ולי להכיר מגוון של תלמידים ולתת הזדמנות שווה לנוער הנפלא של בת ים להגיע להישגים, להוציא תעודת בגרות ולפתוח בפניהם את העולם האקדמי. החלטות נוספות שאני גאה בהן הן פתיחת שתי מגמות טכנולוגיות גבוהות לתלמידים מצטיינים, טיפוח של מגמת התאטרון של בית ספרנו ומתן חופש אמנותי לתלמידים ולמורים מבלי לצנזר יותר מדי אך תוך שמירה על הערכים של בית הספר".

אם היית שרת החינוך, מה היית משנה בתכנית הלימודים?

"אינני שרת החינוך ואני לא מתיימרת להיות, אך אני חושבת שלאחר הרפורמה האחרונה יש לעשות עצירה ולראות כיצד ניתן לפשט את כל התכנית המורכבת שנבנתה. חלקים ממנה נפלאים אך המכלול מסובך. יש לשמור על רמה אחידה של בחינות הבגרות שכן השונות בין הרמות הנדרשות בכל מקצוע מאוד מבלבלת ולעתים לא הוגנת, ובעיקר לתת אמון במורים ובמנהלים אשר משקיעים עבודה קשה מאין כמותה לטיפוח וקידום תלמידיהם וכמובן לתגמל אותם בהתאם".

עם יד על הלב, שמחה לפרוש? חיכית לזה?

"היום אני פורשת מתוך רצון ובחירה ושלמה מאוד עם ההחלטה. אמנם קשה לי להיפרד מהתלמידים, מהמורים שיצרתי איתם קשרים כה חזקים ומכל קהיליית בית הספר, אך מכיוון שתמיד נתתי את כל כולי למקום, בטוטאליות מוחלטת, אני חשה שהגיע הזמן לעשות לעצמי, למשפחתי ולביתי וגם לפנות את המקום לאחרים, שישמרו על הטוב הקיים ואולי יעשו טוב גם אחרת".