הם הגיעו לבת ים לפני ארבעה חודשים מארה"ב כדי ללמד את הילדים שלכם אנגלית. שרה האצ'ר מלמדת אנגלית בביה"ס "ציפורי" וג'ונתן מינצר ב"דוד אלעזר" – והם נהנים מכל רגע. השבוע שוחחנו איתם על חייהם בישראל, על בת ים ועל הסיכוי שיעשו עלייה.
מראיינת: טלי בנדו לאופר
בחודש ספטמבר הגיעו לבת ים 31 צעירים יהודים מארצות הברית, קנדה ובריטניה במטרה ללמד אנגלית בבתי הספר היסודיים בעיר. זאת במסגרת פרויקט מסע של הסוכנות היהודית בשיתוף העירייה. שניים מהם – ג'ונתן מינצר ושרה האצ'ר, שניהם אמריקאים, העניקו לנו השבוע ראיון פתוח על חייהם בישראל, על בת ים והסיכוי שיעשו עלייה.
בבוקר יום ראשון אני פוגשת את שרה וג'ונתן. שניהם לבושים בבגדים דקים כשאני מתעטפת בשכבות בד לא מעטות ולצווארי צעיף שמכסה חצי מפניי. "זה חורף זה?", הם מחייכים, "בישראל אין ממש חורף". הראיון מתנהל באנגלית בלבד, הם מנומסים מאוד ותמיד יודעים לתת את רשות הדיבור לאחר.
ג'ונתן הוא עורך דין במקצועו, מגיע מצ'רלסטון, דרום קרוליינה. שרה סיימה ללמוד אנגלית בקולג' והיא מניו יורק. העדות לכך הוא מבטא כבד ואם יורשה לי, כובש. במסגרת הפרויקט שרה מלמדת אנגלית בביה"ס "ציפורי" וג'ונתן ב"דוד אלעזר".
אז איך הגעתם אלינו?
ג'ונתן: "עבדתי ארבע שנים כעורך דין בתחום הפוליטי והרגשתי שאני צריך הפסקה. התכנית הזו מציעה לבוא לישראל, שתמיד הייתה חלק מחיי. הייתי פה לא מעט משום שסבא שלי חי פה ואמא שלי היא ישראלית לשעבר. אני גם אוהב ילדים, הייתי מאמן כדורגל ויועץ במחנה קיץ".
שרה: "אני חיפשתי עבודה ואז אחותי שלחה את פרטי הפרויקט. לפני זה הספקתי להיות שלוש פעמים בישראל. היהדות לא הייתה מעולם משהו מרכזי בחיי, אבל כשהגעתי לפה וראיתי איך ישראלים חיים והכרתי את התרבות וההיסטוריה, זה שינה אצלי המון. ממש לא ציפיתי שככה ישראל תהיה".
מה זאת אומרת?
"לא חשבתי שאני ארגיש מחוברת. עכשיו אני מתכוננת לבת מצווה שאעבור בחודש אפריל בכותל, ואני לומדת דרשה. לא היו לנו מנהגים בבית והיום למשל אנחנו מאחלים תמיד שבת שלום. החוויות מישראל זה משהו שילווה אותי כל חיי".
ג'ונתן: "הרוטינה כאן שונה, גיליתי שלא משנה בן כמה אתה, בשישי בערב אתה מבלה עם המשפחה ותצא רק אחר כך. דבר שגרם לי לשוק הוא כמה השבת שונה בישראל. אין כזה בכל העולם, ארץ שלמה פשוט נעצרת, העסקים נסגרים והכל מאט. ביום כיפור היינו כבר בארץ, והתדהמה שלי הייתה ענקית. הלכנו לבית הכנסת וזה היה מראה שלא ראינו מעולם, כל הילדים בכביש על האופניים ומלא אנשים משוחחים בכל פינה, אהבנו את זה מאוד".
יש מחשבות על לגור כאן?
ג'ונתן: "אני אכן מחובר לישראל, אני יכול לראות את עצמי חי פה כמה שנים אם אמצא עבודה טובה, אבל איפה אני רואה את עצמי מקים בית? באמריקה. בשבילי אמריקה זה הבית. חוץ מזה שמעתי שיש המון עורכי דין בישראל אז אתם מסודרים".
שרה: "אם היית שואלת לפני חודש זה היה 'לא' מוחלט, כי כל כך קשה ושונה כאן, אבל היום אני רואה את עצמי חוזרת לחיות פה כמה שנים".
למה קשה?
שרה: "זה תרבותית שונה, הנוחות באמריקה שמנחה הכל לא קיימת כאן".
ג'ונתן: "אמריקה שונה מאוד, העיקר המנחה זה להפוך את חייך לקלים. מגרש חנייה ענק, המון קופות בכל חנות והתור קצר. הייתי פה יותר פעמים בדואר מאשר בארה"ב או בבנק".
שרה: "הייתי בחמישה סניפי דואר שונים ביום אחד ועדיין לא קיבלתי את החבילה".
איך היה המפגש עם ילדים ישראלים?
שרה מתמוגגת. "יש לי את הילדים הכי טובים שיש, ללא ספק! ציפורי זה בית הספר הכי טוב בישראל".
ג'ונתן: "זה מפגש מאוד שונה ממפגש עם ילדים אמריקאים. פה הילדים מאוד חמים ואוהבים, הם יבואו ויחבקו אותך ויגידו לך בוקר טוב, באמריקה יש דיסטנס ולמורה תקרא גברת או אדון".
שרה: "אם חושבים על זה, ילדים מבלים המון עם המורים שלהם, הגיוני שהם יתנו להם חיבוק, שהם יכירו אותם יותר ותהיה סביבה יותר נעימה".
תפקידם במערך שיעורי האנגלית הוא לייצר שיחות בשפה ולספק לתלמידים הצעירים את הביטחון לעשות זאת. ג'ונתן: "בכל שיעור מוציאים אלינו חמישה-שישה תלמידים לשיח בו הם לומדים כמה מילים חדשות, שירים ועוד".
מה הכי הפתיע אתכם?
ג'ונתן: "אין הורה שלא הזמין אותנו לארוחת שישי והקשר עם התלמידים מושפע מכך, הם מראים לנו את החדר ואת המשחקים. הם רואים אותי בטיילת וישר באים לחבק אותי. אם אני כילד ראיתי את המורה שלי, הייתי מתחבא".
שרה: "בישראל בית הספר נותן לילדים להיות ילדים. בארה"ב הם צריכים לעשות עכשיו ומיד את העבודה, זה לא מקדם את ההנאה בלמידה ואתה רוצה שהם ייהנו ויהיו סקרנים".
שניהם גרים בדירות שכורות ביצחק שדה וביוספטל סמוך לטיילת. "אנחנו גרים שמונה-תשעה בדירה, זה הרבה אנשים בבית אבל הדירות מקסימות ויש לנו נוף מדהים", הם אומרים.
שמעתם על בת ים קודם?
ג'ונתן: "לא. נתנו לנו רשימה של ערים בה מתנהלת התכנית, ראינו שבת ים זו עיר חוף, ראינו שהיא קרובה לתל אביב, ואמרנו למה לא? אני מאוד מרוצה, זו עיר נפלאה. הדבר המרכזי הוא תחושת הקהילתיות שהצלחתי לפתח בארבעה חודשים".
את האמת, אולי באתם כדי להכיר חתן / כלה?
ג'ונתן: "אם אני אכיר כאן מישהי זה בהחלט ישנה את תכניות חיי. גרתי בבית עם אמא ישראלית, אני חושב שאני יכול להסתדר עם המנטליות, אומנתי להיות בעל יהודי טוב. הנשים הישראליות יפהפיות ככה שזה יתרון".
שרה: "אני לא רוצה חתן ישראלי אבל חשוב לי שיהיה יהודי. ישראלים הם לא הקטע שלי, הם אגרסיביים מדי בשבילי אם כי הם מאוד מושכים".
ג'ונתן: "מה שהיא לא מספרת זה שהיא יוצאת עם מישהו אמריקאי מהפרויקט".
איפה אתם מבלים?
שרה: "אני נהנית לבלות ביפו, אני כבר מכירה את רוב הברים, ת"א פחות הסצנה שלי. אני גם אוהבת לבלות בירושלים".
ג'ונתן: "אני החלטתי ליהנות מבת ים כמה שאפשר, יש לי בר שאני הולך אליו ואני לא מגלה היכן הוא כי אני נהנה ללכת לבד. אנחנו מכירים את המסעדות ובתי הקפה מאוד טוב בעיר ואנחנו יוצאים לבלות גם ביפו ובפלורנטין בת"א. הכי כיף ביציאות זה שישראלים ממש נהנים לעשות חיים".
איך האנגלית שלנו?
שרה: "מדהימה".
ג'ונתן: "התחלתי להסתכל על עבודות ותמיד מבקשים אנגלית שפת אם. זו שפה חשובה, מובילה, וישראל הבחינה בכך ודוחפת קדימה. יש ילדים שמדברים טוב כמעט כמונו בגלל יוטיוב, המחשב, הסרטים והפייסבוק. אני חושב שאנחנו יכולים להעביר את כל עשרת החודשים האלו בלי לדעת מילה בעברית ונסתדר".
ממה שחוויתם עד כה, מה ההבדל המהותי בין אמריקאים לישראלים?
שרה: "בגיל 23 באמריקה אנחנו בתחילת החיים וישראלים בגילי פשוט מבוגרים. כבר בגיל 18, בצבא, אתם נמצאים בסיטואציות שאמריקאים לא יהיו בהן לעולם, בגילי יש לכם ניסיון של חיים שלמים, בגרות וחוכמה שאין לאמריקאים".
ג'ונתן: "מה שאני הכי אוהב בישראלים, וזה מאוד שונה מאמריקאים, זה שהם לא לוקחים שום דבר כמובן מאליו. כשמשהו טוב קורה, הם מעריכים אותו. ישראלים שמחים אלו האנשים האהובים עליי ביותר. כשיש מסיבה הם חוגגים בצורה הכי שמחה שיש ומה שיקרה מחר, נדאג מחר. זו חשיבה והשקפה נהדרת ששונה מהחיים האמריקאים. אם תלך למסעדה מפוארת או חתונה לא תחשוב שאלו אנשים שגרים במדינה שקשה לשרוד בה כלכלית או שהם שולחים את ילדיהם לצבא ויש בעיות ביטחוניות".
שרה: "אמריקאים עסוקים בכסף ולישראלים חשוב ליהנות, חשובים המשפחה והחברים וזה סדר עדיפויות חכם ובריא".
משתתפי הפרויקט
