בתחום הטיפול הרפואי, הסכמה מדעת היא אחד העניינים החשובים הנוגעים למסגרת האתית והמשפטית המנחה את היחסים בין המטופל לרופא. הסכמה מדעת מבטיחה למטופלים את האוטונומיה בהחלטת החלטות מושכלות הנוגעות לשירותי הבריאות שהם מקבלים. מהי הסכמה מדעת ומה קורה אם עברתם טיפול בלי הסכמה זו? במאמר זה נעמיק בסוגייה זו.

הסכמה מדעת – הגדרה

הסכמה מדעת היא יותר מעניין של ניירת שגרתית או חתימה על טופס. מדובר בתקשורת הישירה והגלויה בין אנשי המקצוע מתחום הבריאות למטופלים. המטרה העיקרית של הסכמה מדעת היא לתת למטופלים את כל המידע הדרוש להם להחלטת החלטות הנוגעות לאפשרויות הטיפול שלהם, והעניין כרוך במתן מידע מקיף ואמיתי על אופי המצב הרפואי, על הטיפול המוצע, על הסיכונים הפוטנציאליים ועל טיפולים אלטרנטיביים. היעדר הסכמה מדעת יכולה לקרות בכל קשת מקצועות הרפואה (כאן למשל תוכלו למצוא דוגמאות לרשלנות רפואית בשיניים ), ויש גם מקרים של רשלנות בהיריון, בטיפולים מהרפואה האלטרנטיבית, במקרי רפואה דחופה ועוד.

איך אפשר לקבל הסכמה מדעת?

קיימות דרכים שונות שבהן אנשים יכולים להביע את הסכמתם לעבור טיפול רפואי:

• הסכמה בכתב: צורת ההסכמה הנפוצה ביותר כוללת חתימה של המטופל על מסמך כתוב המתאר את המידע הרלוונטי המלא על הטיפול. מסמך זה משמש לתיעוד מוחשי שלפיו המטופל קיבל מידע הולם ומסכים מרצון להמשיך בפרוצדורה הרפואית
• הסכמה מילולית: במקרים מסוימים הסכמה מילולית עשויה להספיק, בייחוד בתהליכים קלים יחסים או בהתערבויות שגרתיות שבהן הסיכונים למטופל מזעריים. עם זאת, ספקי שירותי הבריאות חייבים להבטיח שהמטופל מבין באופן ברור ומלא את הטיפול ושהוא נותן את הסכמתו באופן חופשי. במקרים מסוימים, אם החולה אינו מסוגל לדבר, הסכמה מדעת יכולה להיחשב גם באמצעות שפת הגוף, כמו למשל בהזזת הראש

מה עושים כשהמטופל אינו כשיר משפטית?

חשוב להדגיש כי רק מטופלים כשירים מבחינה משפטית יכולים לתת הסכמה מדעת. מטופל כשיר משפטית נחשב אדם שאינו קטין (כלומר, בן 18 או יותר) ואדם שדעתו צלולה ושכושר השיפוט שלו לא נפגע בעקבות ליקוי שכלי או ממחלה פיזית או נפשית. במקרה שהמטופל אינו כשיר משפטית, רק הורים או אפוטרופוסים של החולה או מיופה כוחו (בתנאי שחתם על ייפוי כוח מתמשך מראש) יכולים לתת הסכמה מדעת.

האם יש מקרים שבהם מתאפשר מתן טיפול רפואי ללא הסכמה מדעת?

כמו בחוקים רבים, גם בחוק זה מפורטים מקרים חריגים. החוק מתיר מתן טיפול רפואי ללא הסכמה מדעת במקרה שבו מתקיימים כל התנאים האלו:

• מצבו הגופני או הנפשי של המטופל אינו מאפשר קבלת הסכמה מדעת
• הצוות הרפואי לא יודע אם המטופל (או האפוטרופוס שלו) מתנגד לקבלת הטיפול הרפואי
• אין אפשרות לקבל את הסכמת האפוטרופוס או מיופה הכוח מטעמו של המטופל

כמו כן, מתן טיפול רפואי ללא הסכמה מדעת מתאפשר במקרה חירום רפואי שבו המטופל לא יכול לתת את הסכמתו בגלל מצבו, למשל אדם שהגיע למיון מחוסר הכרה לאחר תאונת דרכים והוא זקוק לניתוח דחוף שיציל את חייו.

תביעת רשלנות רפואית – הסכמה מדעת

בית המשפט מתמודד רבות עם תביעות רשלנות רפואית בנושא הסכמה מדעת. היעדר הסכמה מדעת הוא פגיעה חמורה באחת הזכויות הבסיסיות של כל מטופל, ועל כן הפרת חובה זו מצד הצוות הרפואי נחשבת לרשלנות ולפגיעה באוטונומיה של המטופל. במקרה הפרה של חובת הסכמה מדעת, על המטופל לאסוף את כל התיעוד הרפואי הרלוונטי ולפנות עימו לעורך דין המתמחה בתביעות רשלנות רפואית כדי להגיש תביעה ולדרוש פיצוי הולם.

לסיכום

הסכמה מדעת היא עניין בסיסי בכל תקשורת בין מטופל לרופא, ומטרתה העיקרית היא שקיפות, אמון וכבוד. כל אדם המעניק שירותי בריאות חייב להבטיח שהמטופלים יהיו מעורבים באופן פעיל בתהליך החלטת ההחלטות כדי לקיים את עקרונות האתיקה הרפואית ולעמוד בסטנדרטים המשפטיים. במקרים שבהם לא הושגה הסכמה מפורשת ההשלכות עלולות להיות חמורות מבחינה אתית ומשפטית, ומומלץ להתייעץ עם עורך דין כדי למצות את הזכויות שלכם בנושא.