כמעט בכל מערכת בחירות ישנה מפלגה שמפתיעה את הסוקרים עם הרבה יותר מנדטים מכפי שצפו לה – הגמלאים ב-2006, ד"ש ב-1977, צומת ב-1992 וישנן עוד דוגמאות. גם ההצלחה של מפלגת כולנו בבחירות לכנסת העשרים נתפשה על-ידי חלק מהציבור כהפתעה, אולם כשבוחנים את המציאות של אותם ימים, את המצע של המפלגה ואת רשימת המועמדים, ברור לחלוטין מדוע לא פחות מ-315,360 ישראליות וישראלים הצביעו לכולנו.

ההצלחה של כחלון במשרד התקשורת

אחד מבסיסי הכוח המשמעותיים של המפלגה היה הצלחתו של העומד בראשה, משה כחלון, בתפקיד קודם שמילא – שר התקשורת בממשלת ישראל ה-32 (שהחלה את כהונתה ב-2009). בתפקידו זה המשיך כחלון לקדם במרץ את רפורמת הסלולר שהחל לגבש קודמו בתפקיד, אריאל אטיאס, ולבסוף גם הצליח לממש אותה למרות ההתנגדות העזה של חברות הסלולר ושל הטייקונים שעמדו אז בראשן (למשל נוחי דנקנר).

הרפורמה הובילה לתחרות אמיתית בשוק ולאפשרויות ניוד בקלות לכל הציבור, בעוד שקודם לכן התחום התאפיין בחוסר מוביליות. התוצאה: צניחת מחירים של ממש וחיסכון של מאות שקלים לחודש לכל משפחה. על בסיס אותה הצלחה ואותם עקרונות שהנחו אותו כשר תקשורת, הבטיח כחלון לציבור כי מפלגתו החדשה – אותה הקים ב-2014 לאחר ששנתיים קודם לכן עזב את הליכוד – תצמצם את יוקר המחיה בארץ, תביא לירידת מחירים בשוק הדיור (ששוב ושוב שבר שיאים והמחירים בו לא הפסיקו לעלות) ותפעל בתקיפות נגד קרטלים ומונופולים. בפרט כלל המצע התחייבות לצמצם את כוחם של הבנקים ולהגדיל את התחרותיות בשוק, וכן להנגיש אשראי בעלות סבירה לעסקים קטנים ובינוניים.

הבטחות נוספות היו צמצום הפערים החברתיים באמצעות חינוך דיפרנציאלי והרחבתו של סל הבריאות, שיפור היעילות של המגזר הציבורי, סיוע לסטודנטים והעלאה של שכרם של החיילים.

כחלון הצליח לבדל את מפלגתו מהליכוד בתחום החברתי-כלכלי, ולהיתפש בקרב הציבור כמי שידאג באמת למעמד העובדים ולאוכלוסיות המוחלשות. בנוסף הוא הצליח למצב עצמו כמי שאכן מסוגל לספק פתרונות והמסרים העיקריים איתם יצאה המפלגה לדרך היו שנתניהו לא חברתי, לפיד (שר האוצר באותם ימים) לא מעשי ואילו כחלון – "נטו בשבילי".

מועמדים שמייצגים את הציבור הרחב

הצלחה נוספת של משה כחלון בדרך להצלחה בבחירות 2015 הייתה ליצור רשימה שמביאה לידי ביטוי את הפנים המגוונות של החברה הישראלית. בעשירייה הפותחת של הרשימה לכנסת, זו שגם הפכה בעקבות הצבעת האמון של 315,360 הישראלים לחברי וחברות כנסת, ניתן למצוא אלוף במילואים (יואב גלנט), כלכלן שהפך את בזק לחברה מצליחה (אבי גבאי), חתן פרס ישראל על תרומה לחברה (אלי אלאלוף, שגם עמד בראש ועדה מיוחדת למלחמה בעוני), פעילה בולטת במאבק למען ירושלים חופשית (רחל עזריה), עוד דמויות בולטות במישור המוניציפלי (טלי פלוסקוב, ראשת עיריית ערד, ומירב בן ארי שהייתה חברת מועצת עיריית תל אביב), דיפלומט מוערך (מייקל אורן), פעיל חברתי בתחומים שונים (רועי פולקמן) ובכיר במגזר העסקי (אלי כהן, שכיהן כשר כלכלה וסייע לכחלון לממש את מדיניותו). כמו כן נכנסו לכנסת נציג של מגזר העולים מאתיופיה (אשר פנטהון סיום) ופוליטיקאי דרוזי בעל ניסיון מוניציפלי רב (אכרם חסון).

הכמיהה לממשל תקין

סיבה נוספת להצלחתם של משה כחלון ומפלגת כולנו הייתה הכמיהה של פלח אוכלוסייה נכבד לממשל תקין שדואג באמת לכלל האזרחים ולא למקורבים. מצע כולנו כולל התחייבות לשקיפות שלטונית ובפרט הצגת דוחות שנתיים ע"י נבחרי ציבור וכן פרסום לוח הפגישות שלהם.