את הטור הזה התחלתי לכתוב שבוע לפני הקרב, והלחץ גובר. יש רגעים שנכנסים לך פחדים, אבל אתה מנער אותם מהר מאוד. זה קרב ואין זמן לחששות. אין זמן לפחדים. אין זמן להתרגשויות. אתה חייב להיות מפוקס.

אני עולה היום במדיסון סקוור גארדן וזה חלום!!! חלום מטורף. אסור לי לעשות פדיחות. הרעש שעשיתי, כל ישראל צופים בי, כל ישראל מחכים ואיתם גם יפי נפש שמתים שאני אפסיד. קיבלתי הרבה חיזוקים בפייסבוק, הרבה הודעות מהרבה אנשים שחיזקו אותי מנטלית. זה היה חשוב לי מאוד.

קיבלתי גם שיחת טלפון מחבר ותיק שלי, משה ניזרי. משה הוא חבר שעברנו הרבה דברים ביחד. היינו עובדים במועדונים שנים, עוד בימי הקולסיאום האגדי. יום אחד משה החליט לחזור בתשובה. כבר מעל 15 שנה שמשה הוא דתי ומשמש הרב הפרטי שלי. הוא מלמד אותי על הדת, מנסה לחזק אותי ותמיד דואג שאני אניח תפילין. משה סיפר לי חלום שחלם עליו, ובחלום שנינו באים עם התפילין שלנו. הוא בדק את הפירוש של החלום דרך הקבלה, והתשובה הייתה שאני אמור השנה להגיע לגדולה. אני אמור לעשות משהו שלא יתואר, להגשים חלום. משה אמר לי: ״אתה מנצח את הקרב ומגיע בזכותו לגדולה ולהכרה, משהו שתמיד חלמת עליו״. בימים שכאלה החיזוקים האלה נדרשים מאוד. כל מילה וכל משפט כזה רק מחזקים אותי לעבר המטרה.

 

ביום ראשון, שישה ימים לפני הקרב, כאב הגב עבר הודות למטפל חדש שהכרתי בשם בוריס. הוא עשה לי טיפול ממוקד בכאב כולל זריקה להורדת הדלקת. הלילה שאחרי היה קשה, בקושי נרדמתי. קראת את הספר "חמשת המעגלים" של מיאמוטו מוסאשי. זה ספר העוסק באסטרטגיה, בטקטיקה ובפילוסופיה של הבושי (הלוחם) וסמוראי ביפן. אני אוהב לקרוא ספרים ויש לי ים ספרים בבית.

לקחתי שני כדורי שינה ואני מרגיש כאילו אני יכול לצאת לרוץ. התחלתי העמסת נוזלים בשביל לחתוך משקל וזה גורם לי כל כמה דקות ללכת לשירותים, כי הגוף שלי מנקה את הנוזלים. אני צריך להפחית עוד 6 ק"ג ואעשה את זה בלי בעיה, יש לצדי את הצוות הכי טוב שלוחם יכול לבקש – נועד להט, כלפו מסיקה, עידו פריינטה וכל המאמנים המקומיים שלי. כולם פה במטרה אחת – ניצחון בבלאטור.

ביום שני, חמישה ימים לפני הקרב, קמתי בבוקר עם אנרגיות טובות והנחתי תפילין כמו בכל בוקר. סיפרתי את עצמי, אייל גולן מנגן לי במדיה ונותן לי להרגיש שאני בשליחות של כולם, שאני מייצג מדינה קטנה שרוצה לגדול ולהיות חלק מעולם.

עוד כמה שעות אירנה מגיעה עם בן אחי עידו, השותף שלי משה לוי והמאמן האגדי פורץ הדרך בתחום ה-MMA בארץ ואיש פינה שלי עידו פריינטה. המצחיק הוא שאני ועידו תמיד היינו יריבים בתחום, אבל אחרי שנים הפכנו לחברים הכי טובים. הוא זה שמאמן אותי בארץ לקרבות MMA. כולי ציפייה לפגוש פנים מוכרות.

באימון קיבלתי מהמורה שלי רנזו גרייסי "דאן 4" בג'יו ג'יטסו ברזילאי, זו הדרגה הכי גבוהה בישראל, וכבוד הוא לי להיות במעמד כזה ועוד לפני בלאטור. זה עוד רגע מטורף. מי היה חושב לפני 20 שנה, כשהתחלתי עם הג'יו ג'יטסו, שאני אקבל "דאן 4" ועוד בניו יורק, כמה ימים לפני האירוע הכי גדול אי פעם "בלאטור 180" ואני נלחם שם.

כשכולם הגיעו, השמחה והביטחון עלו עוד שלב. סיימתי את הערב באימון ספרינטים בשביל לשרוף גליקוגן בשריר, שעוזר לחתוך את המשקל. אני אוכל כמה שמותר לי, שזה כלום… והולך לישון.

 

יום שלישי, ארבעה ימים לפני הקרב. בשעה 2:00 בלילה קמתי. קשה להירדם. המשפחה ישנה לידי, הטלוויזיה דלוקה ואני מדפדף בפייסבוק. מת לישון אבל לא מצליח. אולי זו התרגשות, אולי סתם בגלל שהגוף חותך משקל וכל דקה אני בשירותים. יש לי היום עוד אימון ג'יו ג'יטסו ובערב מגיע עוד איש צוות שבא לעזור לי, הלוחם הישראלי שלנו בחו"ל והמצליח ביותר, נועד להט.

לא קל לחתוך משקל. הגוף נחלש ויש עוד דרך ארוכה. בינתיים עליתי לשידור חי בפייסבוק לקבוצת ה-MMA הכי גדולה בישראל לשאלות ותשובות. בצהריים היה לי אימון פרטי, חזרה על בריחי רגליים עם ג'ון דנאר, המאמן הכי טוב בעולם שתחתיו יש עשרות אלופי עולם.

אחרי האימון פריינטה הראה לי בדיוק על מה עבדתי ומה שיפרתי שיוכל לעזור לי בקרב. למחרת יגיע איש הפינה השני שלי, כלפו מסיקה, שמלווה אותי לפחות 20 שנה. כלפו הוא מאמן איגרוף תאילנדי מהטובים בעולם לדעתי, ראיית קרב כמו שלו לא נתקלתי בכל ימי הלחימה שלי. אפילו כשלא נתנו לי עוד איש פינה מבלאטור, אני קניתי מכספי האישי כרטיס טיסה, רק שיהיה לידי. הביטחון שכלפו נותן לפני קרב שווה מיליונים.

בהמשך היום עשיתי אימון מסכם עם ג'ון דנאר ועידו פריינטה, ולאחריו עליתי ללייב באתר הפייסבוק של ufc israel לשאלות ותשובות. היה נחמד, שאלו כל מיני שאלות, עניתי ונהניתי לקבל חום כזה מקהל אוהבי הספורט שלי בישראל. אחרי אימון שחרור, נועד עשה לי תרגילי מדיטציה וריכוז – ואז הורדת שיער מהגוף. אירנה מרחה לי משחה שממיסה את השיער מהגוף, כך אהיה חלק בקרב. עכשיו אני כמו תינוק שנולד בלי שיער בגוף.

 

יום רביעי, שלושה ימים לקרב. מצפה לי יום עמוס. ללכת למלון של בלאטור, לקבל את החדרים, ואז צילומי מדיה באולפנים של וייקום, ערוץ הטלוויזיה של בלאטור. אחר כך שידור ברדיו ואז אימון אחרון עם ג'ון, מפגש עם המאמנים שלי ובערב צילומים לבלאטור 180. וואוו איזה יום.

וייקום היא חברת טלוויזיה ענקית. הושיבו אותי ליד שולחן עם השם שלי, ועיתונאים שונים ראיינו אותי,אחד אחרי השני. הרגשתי סופר-סטאר, זה היה טירוף. אני מבת ים, וכאן בניו יורק אני מתראיין לכלי תקשורת. אחרי זה קראו לי וליריב שלי לבמה, עמדנו אחד מול השני בעמידת קרב, מסתכלים בלבן של העיניים, מוכנים ליום שבת. כשחזרתי למלון, בחוץ עמדו מעריצים וביקשו להצטלם איתי ושאני אחתום להם. באמת טירוף. מאוחר יותר התארחתי בעוד תכנית רדיו, והמראיין שהוא ישראלי נתן לי מתנה בובה יהודית, משהו חמוד.

 

ביום חמישי, יומיים לפני הקרב, נחתי כל היום במיטה. אני צריך להפחית עוד 9 פאונד עד שישי. אני ממש מותש. כולם הלכו לקניות ולמסעדות, ואני חי על כמויות אוכל של דגי זהב. בשעה 22:00 בלילה הלכנו לסאונה עד חצות. אנו בכוונה חותכים את המשקל בלילה, כדי שאני לא אהיה הרבה זמן בלי נוזלים בגוף. זה לא קל, כשיצאנו אני בקושי עומד על הרגליים, אבל הצוות שלי מרים אותי ועוד פעם סאונה. אחרי כמה שעות הגעתי למשקל הרצוי וחזרנו למלון. רק ביום שישי אחרי השקילה אני יכול להחזיר את הגוף למצב קרב. נודע לי היום שאני מכרתי הכי הרבה כרטיסים לאירוע מכל הלוחמים בניו יורק אז עוד ניצחון לחגורה. תודה לכולם על כל התמיכה, הוכחנו שאנחנו עם מגובש שעומד אחד אחרי השני בכל.

 נתראה אחרי הקרב, חיים גוזלי.