אחרי קרבות הרואים במדיסון סקוור גארדן ובלוס אנג'לס והניצחון האדיר ב-45 שניות בבלאטור 188, לוחם ה-MMA מס' 1 שלנו, חיים גוזלי, ממשיך לכתוב על ספורט, בת ים ומה שביניהם.

מאת: חיים גוזלי

אני תקוע בניו יורק. הייתי אמור להגיע לארץ ביום חמישי, אבל בעקבות סופת שלגים מטורפת בניו יורק נתקעתי פה עוד כמה ימים. לא שאני מתלונן, בכל זאת ניו יורק, אבל בבית.

השבוע אני רוצה לכתוב לכם על הצלחת נבחרת ישראל בג'יו ג’יטסו, אבל קודם כל קצת היסטוריה אישית: אני זוכר שלפני כ-20 שנה גיליתי במקרה את ספורט הג'יו ג’יטסו. הייתי מנוי אז בספריית וידאו וכולם הכירו אותי כגוזלי הקראטיסט.

יום אחד כשבאתי לקחת סרטים, אמר לי בעל הספרייה "יש לי פה קלטות וידאו של תחרות קראטה, הביאו לי מארצות הברית לעביר את זה לשיטה פאל (מי שלא יודע – בארצות הברית בימים ההם עבדו בשיטת שידור אחרת מארץ)". מיד אמרתי לו "תעשה לי גם העתק" ולא ידעתי לאן זה ייקח אותי.

כשהגיעו הקלטות, ראיתי את UFC, זה היה מטורף לראות את רויס גרייסי מכניע אנשים. התקשרתי לבועז הולצמן וכלפי מסיקה שיבואו לראות, הם באו אליי לראות וישבנו כולם המומים. אני נדלקתי והחלטתי ללמוד את אומנות הג'יו ג’יטסו, התחלתי לתרגל את מה שאני רואה בקלטות. אבל זה לא הספיק אז הייתי לוקח חברים לתרגל עליהם. ואז התקשרתי ליעקב בר, מאמן הג’ודו, וביקשתי ממנו שילמד אותי קרקע נכון שזה היה קרקע של ג’ודו, אבל העיקר היה להבין את מטרת הקרב.

משם כבר טסתי לניו יורק, פגשתי את רנזו ואז החיים שלי השתנו. כשחזרתי לארץ אחרי כמה שנים הבאתי את ספורט הג'יו ג’יטסו לארץ. כמובן שבאותם זמנים היו עוד כמה חברים שעשו את הדרך שלהם בג'יו ג’יטסו כמו עידו פריינטה, אילן תורג’מן ודוד בנימין. היינו אהבות הג'יו ג’יטסו וה-MMA בארץ.

היום, 20 שנה אחרי, אני חגורה שחורה דאן 4, הדרגה הכי גבוהה בארץ, ואני יושב בניו יורק וקורא על הצלחות הספורטאים הצעירים שלנו באומנות הג'יו ג’יטסו ואני מרגיש סיפוק גדול. אני יודע שאנחנו הדור הראשון שהביא ועשה את הספורט הזה בישראל ויש לנו יורשים ברמות גבוהות, וזה רק משתפר.

אז רציתי להגיד מזל טוב לכל הזוכים באליפות העולם שהתקיימה באבו דאבי, שיחקתם אותה, אני יודע שספורט הג'יו ג’יטסו בישראל הולך להישאר הרבה דורות קדימה.