אחרי קרבות הרואים במדיסון סקוור גארדן ובלוס אנג'לס והניצחון האדיר ב-45 שניות בבלאטור 188, לוחם ה-MMA מס' 1 שלנו, חיים גוזלי, ממשיך לכתוב על ספורט, בת ים ומה שביניהם.

מאת: חיים גוזלי

השבוע חזרתי לארץ בטיסה ארוכה בחברת "אל על", החברה שעוד לא הפנימה שאנחנו הקליינטים ומגיע לנו קצת יחס.

מצחיק, אתמול עוד הייתי בלוס אנג'לס והיום אני כבר בארץ, איזה שינוי! טוב, מה עושים עכשיו? חזרתי לסוג של ריקנות, אבל יש לי כמה דברים חשובים והכרחיים על הפרק כמו ניתוח אף שאני חייב לעשות באופן דחוף. האף שלי נשבר עוד בקרב בחודש יוני במדיסון סקוור גארדן אבל לא עשיתי ניתוח, ומה שקרה בקרב האחרון זה שהאף עבר התרסקות נוספת וכואבת. שבועיים אחרי הקרב והאף עדיין מדמם, זה לא סימן טוב.

ביום שני הקרוב יש לי תור לרופא לשם קביעת מועד לניתוח ואני רוצה לסיים את זה כמה שיותר מהר כי יש לי עוד שני קרבות בחוזה, אחד באירופה ואחד בחודש נובמבר בארץ, אז ככה שיש לי עוד הרבה עבודה ואין הרבה זמן. וכאילו זה לא מספיק, אני פצוע ברגליים מרוב בעיטות, אבל זה לא דבר שזר לי.

חוץ מזה, אני צריך להתאקלם בארץ אחרי חודשיים שלא הייתי פה, יש הרבה דברים שעליי לעשות, דברים שעליי לסגור. קשה לחזור אחרי כל כך הרבה זמן אבל אלו הם חיי הלוחם.

בינתיים התחלתי לעשות שיעורי בית מהקרב האחרון: מה צריך לשפר, מה צריך להוסיף, ואיך לגרום לי לשנות את כל הסגנון לקרב הבא. אחרי הניצחון בארץ בבלאטור 188 ב-45 שניות, הגעתי לבלאטור 192 והפסדתי אחרי 15 דקות, ממש שינוי קיצוני, אבל אני לא נשבר מדברים כאלו, להיפך. זה רק נותן לי כוח להמשיך. נפגשתי עם המאמן חזי ריכמן והמאמן עידו פריינטה וחשבנו איך עושים את השינוי. בקיצור, יש הרבה עבודה אבל הגוזל שלא נגמר יחזור בקרוב מאוד! זאת הבטחה!

יש אנשים ששולחים לי הודעות כמו: "חיים, תפרוש", בעקבות הקרב האחרון. ואני שואל אתכם, למה לא שלחתם לי את אותה הודעה אחרי הקרב בארץ כשניצחתי ב-45 שניות? אז לכל החכמים, ככה זה בספורט, תמיד יהיה מנצח ותמיד יהיה מפסיד. אם כולם היו מנצחים לא היו קוראים לזה ספורט…

שבת שלום!