אחרי הקרב ההרואי במדיסון סקוור גארדן והניצחון האדיר ב-42 שניות בבלאטור 188, לוחם ה-MMA מס' 1 שלנו, חיים גוזלי, ממשיך לכתוב לנו על ספורט, בת ים ומה שביניהם.
שבוע קשה עבר עליי, הוא התחיל טוב אבל הסתיים רע. בראשיתו נסענו ללאס וגאס להמשך אימונים, התאמנתי במועדון של ראנדי קטור (אביו של ראיין קטור מולו נלחמתי במדיסון סקוור גארדן). להיכנס למועדון בעל שתי זירות כלוב ועוד מקום לאימונים בגודל שלושה מגרשי כדורסל זה מטורף!
התאמנתי עם מאמן בשם טים ליין, מאמן MMA עם שם גדול, הרבה לוחמים עברו אצלו. האימונים היו מאסיביים אבל בנויים לפי הצרכים שלי. כבר שם קיבלתי איזה ניצוץ קטן לשבוע שבפתח, כשלקראת סוף האימון נחתכתי בכף הרגל, ממש מתחת לאצבעות. כבר שבוע קשה לי לדרוך על הרגל.
משם היישר למכון של רנדי קטור לעוד אימון עם טים, וגם שם האימון היה פגז. התמקדנו בעוד דברים כמו שיפור העמידה ועבודה על הכלוב, שזו הסיבה שהפסדתי את הקרב במדיסון. באימון התחלתי להרגיש את הכתף ומשם העניינים התגלגלו. למחרת היד התחילה להירדם לי, מעין תחושה של נמלים על כל הכף יד. נסעתי לרופא ספורט שאמר שכנראה השריר לוחץ לי על העצב ונשלחתי לטיפול בקור, טיפול בלחץ אוויר אולטרה ועוד כמה טיפולים כואבים שאני לא מאחל אפילו לכל השונאים שלי. עד כדי כך זה כאב!
אבל זה לא נגמר בזה. משם חזרנו ללוס אנג'לס, וכשהגיע הזמן שלי לקום לאימון פשוט לא הצלחתי, תפסתי שפעת!!! כן, זה מה שהיה חסר לי בחיים, אחרי הכאבים בכתף ו-18 יום לפני קרב. מצד שני עדיף עכשיו ולא בשבוע של הקרב. אז אירנה הכינה לי מרקים, וכמובן שלקחתי תרופות ועוד מיצים שבנויים משום, ג’ינג’ר וכורכום (לא הכי טעים) ככה כמה פעמים ביום.
יצא שב-31 בדצמבר שכבתי במיטה בבית מלון בווגאס כשבחוץ כל העולם חגג… למזלי התחלתי להרגיש הרבה יותר טוב ואני מאמין שעד מחר (ראשון) אני אחזור להתאמן. אני צריך להפחית 10 ק"ג עד 19 בינואר וכבר נבחר לי יריב. אני מאמין שבטור הבא אוכל לשתף אתכם בזהותו. אז כן, דברים קורים, ואחרי ה-20 בינואר אני אחזור לווגאס לתיקון כללי…
בינתיים לא לשכוח, כל מי ששוהה בלוס אנג'לס ומעוניין לבוא ולתמוך בי, צרו קשר בנוגע לכרטיסים… לא נשארו הרבה וגם לא הרבה זמן.
נתראה, חיים גוזלי
