הטור השבוע אינו נוגע ישירות לספורט, אבל בעקיפין ישנו קשר. כולכם ודאי שמעתם על הטרוריסט סטיבן פאדוק, שישב לפני שבועיים בסוויטה מפוארת במלון "מנדלה ביי" בלאס וגאס, אחד המלונות האהובים עליי, ודפק צרורות על אנשים חפים מפשע שסך הכל באו ליהנות מהופעה. ואני חושב לעצמי, מה הם רוצים כל הדפוקים האלו? מאיפה באים כל השיגעונות האלה? מה, אין מקום בטוח בעולם הזה?

לאס וגאס, ממלכת הקרבות, גם היא נפגעה. בכל שנה אני מבקר לפחות שלוש פעמים בלאס וגאס, גם כדי להתחרות וגם כדי לצפות באירוע קרבות. ביולי האחרון, אחרי הקרב שלי במדיסון, טסנו לחופשה בלאס וגאס, ואפילו אביב ובן אחי עידו התחרו שם באליפות אמריקאן נשיונל בג'יו ג'יטסו. כעת גם וגאס נכנסה לספר השחור של פיגועי העולם.

בלילה כשזה קרה, התקשרתי במהירות לחבר שלי, הלוחם מספר אחד שלנו, נועד להט, לבדוק שהכל בסדר אצלו מאחר שנועד גר בלאס וגאס ומתאמן בה. למזלנו, נועד לא היה באזור, אבל למחרת, כשהוא נסע לאימון היומי שלו לקראת ה-16 בנובמבר, נועד גילה שכל המכונים ריקים מאדם ואף אחד לא בא להתאמן.

נועד מספר שבחיים שלו הוא לא ראה את העיר שוקקת החיים הזאת ככה ריקה. מפחיד איך משוגע אחד מצליח לשתק את העיר שפעילה 24/7. מסתבר שהמציאות הביטחונית הישראלית מגיעה לכל מקום, והעצוב שבדבר הוא שאנחנו למדנו לחיות עם זה. לנו זה נראה כחלק מהחיים, ועכשיו גם את ממלכת הקרבות, וגאס, פצעו לנו.

אני גם רוצה לומר, שאנחנו נמשיך בדרכנו ומה שבטוח הוא שווגאס תחזור להיות ממלכת הבילויים של העולם. שום משוגע לא יעצור אותה. אני כמו תמיד, אחרי הקרב שלי בבלאטור 188, אטוס לחופשה משפחתית בלאס וגאס ושום טרוריסט לא יעצור אותי. אני חושב שאם כולם היו פונים לספורט, היו לנו הרבה פחות משוגעים בעולם. בשביל זה צריך להשקיע יותר בחינוך של הדורות הבאים, לתת להם תרבות של ספורט, אני מאמין שזה ישנה הרבה דברים.

נתראה, חיים גוזלי