פסילת רישיון נהיגה ל-4 חודשים וקנס כספי בסך 1,800 שקלים – זה העונש שגזר לאחרונה בית משפט השלום בת"א-יפו על בנימין כהן, בן 84, שהורשע על פי הודאתו באחריות לגרם תאונת דרכים בה דרס הולכת רגל בת כ-63 עת היא חצתה את רחוב קרן קיימת בבת ים במעבר חצייה. כהן הורשע בעבירות של אי מתן אפשרות להולך רגל לחצות במעבר חצייה בבטחה, נהיגה בקלות ראש וגרימת חבלה של ממש.

לפי כתב האישום, התאונה קרתה בינואר 2016. סמוך לשעה 23:00, נהג הנאשם ברכב בבת ים ברחוב קרן קיימת, ממזרח למערב. בכיוון נסיעתו בצומת, חצתה את מעבר החצייה הולכת רגל. הנאשם לא הבחין בה, לא עצר, ופגע בה בהיותה על מעבר החצייה. כתוצאה מהתאונה נחבלה הולכת הרגל "חבלה של ממש" בכך שנגרם לה שבר בשוק רגל ימין. היא עברה ניתוח תחת הרדמה מלאה לשחזור וקיבוע השבר באמצעות פלטה וברגים ואושפזה במרכז רפואי "בית בלב" לשיקום ארוך, במשך כחודשיים וחצי. למרות כל זאת, רישיון הנהיגה של הנאשם לא נפסל כלל על ידי קצין משטרה בשימוע שנערך לו בסמוך לתאונה.

המדינה לא עתרה לעונש כבד, בהתחשב בנסיבות התאונה, בגילו המתקדם של הנאשם ובעובדה שהוא נוהג ברכב מאז 1961 ללא כל הרשעות קודמות בתעבורה. הנפגעת באמצעות בא כוחה ביקשה למצות את "מלוא חומרת הדין" עם הנאשם וכן ביקשה "להטיל עליו את העונש המרבי הקבוע בחוק". ההגנה מצידה בקשה להפנות טיעוניה בשלושה מישורים. הראשון – נסיבות התאונה, המעידות על רשלנות נמוכה מאד לשיטתם, השני – מחדלי חקירה בעבודת המשטרה, הנוגעים לעצמת הראיות, ושלישית – התחשבות בנסיבות אישיות, ותק נהיגה רב ועבר תעבורתי תקין של הנאשם.

בפסק הדין ציין השופט אהרון האוזרמן כי העבירות בהן הורשע הנאשם הינן עבירות חמורות ומסוכנות. המדובר בתאונה המתרחשת על מעבר חצייה, מקום אשר מיועד להיות בטוח להולכי הרגל. זאת ועוד, תוצאות התאונה הם חבלות של ממש להולכת הרגל, אשר נסתיימו בנכות צמיתה בשיעור של 10%. "בקביעת מתחם העונש ההולם, העיקרון המנחה הוא עקרון ההלימה בין חומרת המעשה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין העונש המוטל עליו. מדיניות הענישה אמורה גם להרתיע מפני ביצוע עבירות נוספות, ולהעביר מסר ברור על מי שבהתנהגותו פוגע בערך החברתי שהינו הגנה על שלמות הגוף והנפש, ביטחון הציבור, ביטחון הולכי הרגל ובטיחות התנועה בדרכים. החובה המוטלת על נהג בהתקרבו למעבר חצייה, היא לתת זכות קדימה להולך הרגל המצוי בו ולאפשר לו להשלים את חצייתו בבטחה, לצורך כך על הנהג להאט את רכבו, אפילו עד כדי עצירה", כתב השופט בפסק הדין.

השופט ציין את סעיף 38(3) לפקודת התעבורה, לפיו בגין גרימת תאונת דרכים שתוצאתה חבלה של ממש, על בית המשפט להשית עונש פסילה שלא יפחת מ-3 חודשים. "עונש מינימום זה מבטא את יחסו החד משמעי של המחוקק באשר לצורך לכבד את קדושת החיים ושלמות הגוף על ידי המשתמשים בדרך", הדגיש השופט, "אני קובע כי מתחם העונש ההולם, המקובל בבתי המשפט לתעבורה במקרים דומים, ובדגש על גרם חבלות דומות, נע כמניפה בין פסילה שבין 3 ועד 16 חודשים, בין מאסר מותנה להתחייבות כספית להימנע מביצוע העבירות, ובין קנס לפיצוי כספי עונשי לנפגע".

השופט ציין עוד כי על פי עדות עד ראייה ניטרלי לתאונה, הנפגעת חצתה בהליכה מהירה, ובאופן פזיז. בנוסף, רכב הנאשם נסע במהירות נמוכה מאד.  "על בסיס תיאור נסיבות התאונה כפי שעולה מחומר הראיות, אני מוצא כי במקרה דנן הייתה רשלנותו של הנאשם, שהתבטאה באי עצירה ובפגיעה בהולכת הרגל על גבי מעבר החצייה, ברמה נמוכה יחסית. עונשו צריך להיגזר לכן בקירוב לרמה התחתונה של מתחם הענישה", קבע השופט, "התרשמתי כי מדובר באדם נורמטיבי לחלוטין, איש עבודה ומשפחה, ובמעידה ראשונה וחד פעמית".

לאור כל זאת נקבע עונשו של הנאשם – 1,800 שקלים קנס, פסילת רישיון ל-4 חודשים בפועל וכן פסילה על תנאי.