מתחם המצבה בבת ים הוא אחד האזורים הסואנים בעיר, ויש שיאמרו גם אחד המוזנחים. את כיכר המצבה (או בשמה הרשמי "כיכר המגינים") סובבים בתי מגורים ישנים ופסאז'ים בעלי חזות אפורה ומאובקת, שבקומת הקרקע שלהם פועלים בתי עסק מכל הסוגים המושכים אליהם אנשים רבים. את הכיכר חוצים ללא הרף מכוניות, אופנועים ואוטובוסים, בדרכם צפונה בואכה יפו או דרומה-מערבה לכיוון הטיילת וראשון לציון.

השבוע ערכתי סיור רגלי באזור המצבה, שהפך כך נדמה למפלטם של קבצנים. זה מקום בו עברתי מאות פעמים בחיי, מקום שמהווה חלק מנוף ילדותי, וכן, יש לו פינה חמה בלב אצלי. התחלתי ברחוב רוטשילד פינת בלפור וצעדתי מזרחה, עד שדרות העצמאות. בסיבוב שלקח לי לא יותר מ-20 דקות פגשתי חמישה קבצנים. חלקם כמו מעולפים מהחום הכבד, חלקם כנראה שיכורים. כולם מתחננים לכמה פרוטות מהעוברים והשבים.

עוד לא התחלתי לצעוד וכבר הבחנתי בגבר מעולף, ראשו ובטנו על המדרכה ורגליו על הכביש. האנשים שעמדו בסמוך אליו היו שווי נפש למחזה והסבירו שזו תופעה שחוזרת על עצמה, אין שום דבר חדש כאן. "נהיה פה ממש תחנה מרכזית, אפילו יותר גרוע מזה", אמרה אילנית, עובדת בחנות בגדים סמוכה, "מאוד מפחיד להסתובב כאן. המון קבצנים בכל פינה, את מוציאה כסף מהבנק והם פתאום מאחורייך".

מעולף על המדרכה. תופעה שחוזרת על עצמה

עדי, בעל חנות סמוכה, מעיד כי הימצאות הקבצנים באזור רוטשילד והמצבה משפיעה על רווחי העסק שלו. "אנשים מפחדים להתקרב לכאן, הם פחות באים למצבה. עכשיו קיץ והילדים בחופשה, וההורים מפחדים להגיע איתם לכאן. הקבצנים יכולים פתאום להתפשט, להתקרב אליך, לצעוק. הם גם נכנסים אלי לחנות, מבקשים כסף, מנסים לגנוב. לפעמים אני נותן משהו רק כדי שייצאו מפה. יש להם ריח של אלכוהול, של זיעה. אלו אנשים נרקומנים או אלכוהוליסטים, הם בסך הכל מסכנים".

בפתח מגדל נחום אני מבחינה בשלושה קבצנים שיושבים יחדיו ומנהלים דיאלוג עם עוברת אורח. בסופו של דבר היא שולפת כמה מטבעות ונותנת להם. הכסף מתחלק בין השלושה והם נראים מרוצים לרגע. "זה פחד לצאת מהבית", אומרת דיירת הבניין, "את יוצאת ולא יודעת מה יחכה לך. אולי מישהו ישן כאן? אולי הוא אלים? מסומם או שיכור? זה לא הגיוני שבפתח הבניין שלנו יושבים אנשים. הזמנו משטרה והשוטרים ומזיזים אותם, אבל אחר כך הם חוזרים לכאן".

על קיר הסופר-פארם נשען קבצן נוסף. גם הוא נראה מעולף מהשמש הקופחת ולא מרים כלל את ראשו. "הוא קבוע כאן, זו הפינה שלו", אומר לי אחד האנשים שעומדים לידו.

אל סניף בנק הפועלים הסמוך נכנסים קבצנים כמה פעמים ביום. המאבטחת אורה מפנה אותם בעדינות. "זה דבר שקורה יום ביומו, הם מנסים להיכנס ואני מבקשת מהם לצאת", היא אומרת, "יש להם פה מזגן, מים לשתות ושירותים. אם אני לא מצליחה לפנות אותם אני מודיעה שאתקשר למשטרה, זה בדרך כלל עושה את העבודה".

שלושה קבצנים, תורמת אחת

"זה נושא כאוב", אומר לי יוסי, בעל מאפיית "המוציא לחם". לדבריו, הקבצנים מציקים ללקוחות בתוך החנות, "מבקשים כסף וגם יש להם דרישות. אם אני נותן להם לחמנייה הם יבקשו קרואסון, אם אני נותן מים קרים אם יבקשו קולה. כסף הם כל הזמן מבקשים. הנוכחות שלהם בהחלט מבריחה את הלקוחות, אבל לא את הלקוחות הקבועים שלי שמכירים אותם. גניבות, אגב, תמיד יש כאן. יש לי דוכן בחוץ עם עוגות שתמיד נעלמים ממנו פריטים. לפני כמה חודשים גנבו לי את כל קופות הצדקה. המשטרה והעירייה צריכות יחד למצור פתרון למצב הזה, זה פשוט נורא".

מעיריית בת ים נמסר בתגובה: "צוותי השיטור והפיקוח מבצעים במקום אכיפה, ובמקביל אנו פועלים במישורים נוספים בשיתוף גורמי הרווחה על מנת לשקם ולסייע לקבצנים ולדרי הרחוב".