דוחות חנייה גורמים לרוב האנשים עצבנות ואפילו עצב, אך לא ברחוב הגבול בבת ים. תושבי הרחוב הזה דווקא מקדמים בברכה את פקחי החנייה ושמחים בבואם. בשבוע שעבר, לאחר בקשות ותחינות רבות מצד תושבי הרחוב ולשמחתם, החלו פקחי עיריית בת ים לרשום דוחות לכל רכב שחונה ברחוב ואינו בעל תו חנייה מטעם עיריית בת ים.
רחוב הגבול בבת ים מהווה למעשה את הקצה הצפוני של העיר ומציין את הגבול שבין בת ים ליפו. כיוון שהגבול בין שתי הערים עובר בדיוק באמצע הרחוב, יש לרחוב שני שמות: רחוב הגבול בצד הבת ימי, ורחוב שמחה הולצברג בצד היפואי. הבתים בצד הדרומי של הרחוב הינם באחריותה של עיריית בת ים, ואילו הבתים מעבר לכביש הינם באחריותה של עיריית תל אביב-יפו.
עד לאחרונה, עיריית בת ים לא נהגה לרשום דוחות לחונים בצד הבת ימי של הרחוב. אבני השפה בצד של בת ים אמנם נצבעו כבר לפני שנים בכחול-לבן אבל למרות זאת, כל רכב יכול היה להחנות שם ללא חשש מדוח, ללא קשר להיותו בעל תו חנייה או לא. לטענת התושבים, מצב אבסורדי זה הביא לכך שתושבים של הצד היפואי ואורחיהם נהגו לחנות בקביעות בצד הבת ימי של הרחוב, ובכך הם גרמו למצוקת חנייה רבת שנים. הרי בצד היפואי של הרחוב תושבי בת ים אינם מורשים לחנות, ואם יעשו זאת יקבלו דוח חנייה. כעת, לבקשת התושבים, החלה עיריית בת ים לאכוף את החוק ורושמת דוחות לחונים שאינם בעלי תו חנייה.
"זה צעד מבורך של עיריית בת ים", אומר דוד, תושב הרחוב. "פניתי באופן אישי לעיריית בת ים לא פעם ולא פעמיים במכתבים וטלפונים. הייתי נאלץ לחפש המון זמן חנייה ולא מצאתי, ולעתים נאלצתי להעמיד את האוטו לזמן קצר בצד היפואי כדי להוריד קניות וקיבלתי דוח מעיריית תל אביב. עכשיו הסדר חזר לרחוב, יש לנו חנייה בשפע כמו שמגיע לנו".
תושב אחר, אבי אריה, הוסיף ואמר: "כתושב החלק הבת ימי של הרחוב, אני חושב שאין הגיון בכך שתושבי תל אביב יכולים להחנות את רכבם רק בצד התל אביבי ותושבי בת ים רק בצד הבת ימי. הרחוב הוא מרחב עירוני אחד ולכן יש לאפשר גם לתושבי בת ים וגם לתושבי תל אביב להחנות את רכבם בשני צדי הרחוב, על בסיס מקום פנוי".
מדוע לא מרחב עירוני אחד? צד ימין זה בת ים, צד שמאל ליפו | צילום: אבי אריה
